מדריך שיווק באינטרנט קידום ופרסום אתרים

אני כותב לכם פה חי הישר מכנס דה מרקר 07 ואסקר שתי כיתות אומן שאני משתתף בהם, אז מקווה שתיהנו מהתוכן ומראש אני מתנצל על בעיות של עריכה, תודה ליניב גולן מ yedda.com שיושב לידי ונתן לי כמה טיפים תוך כדי כתיבה…

הצטרפתי באמצע כיתת האומן של אורלי יקואל, אז אני מסכם בנקודות ומצטער על מה שהפסדתי בנתיים
הערת עריכה אחרונה : מכיוון שישבתי במקום לא כל כך טוב, הסיכום הזה מאוד נקודתי ומקוטע….ההרצאה היתה עצמה היתה יותר קולחת

thinkfree זו אפליקציה און ליין שממש דומה לאופיס.

תוכן גולשים ושיתוף הוא המאפיין המרכזי של ווב.2, האאפליקציה ידידותית מהווה פלפורמה נוחה ומזמינה ליצירה ושיתוף.
המעבר הוא מגישה דיקטטורית לגישה יותר דמוקרטית (לכולם זכות הפרסום והדיון).

תוכן גולשים נחשב הרבה יותר אמין- על מי תיסמוך יותר כשתרצה לראות סקירה של מוצר? על “מומחה”? או על החבר’ה שלך שהשתמשו במוצר?
במקום שיהיה אחד שיכתוב על מוצר יש פתאום עשרות “עורכים” שמביעים דעה על אותו המוצר.
דעת הגולשים באים לידי ביטוי באופן הבא: דירוגים.

ויקפדיה- תופעה מדהימה האינציקלופדיה העולמית מתבססת על תוכן גולשים בלבד, התופעה ייחודית גם מבחינת מאפייני הזדהות הגולשים, העיצוב אומנם קצת ווב1 אבל נדבר על עיצוב עוד בהמשך….

המשפט “Dolphins are gay sharks ” – (מראים תמונה) זה משפט משעשע והכי כיף זה להפיץ ולספר את זה לחברה. וזה אחד המוטיבים המרכזיים בשיתוף- לספר לחבר’ה.

דיגג- פלטפורמה שנולדה לגמרי בשביל שיוזרים ייצרו את התוכן,
עוד פלטפורמה ריקה מתוכן שהתמלאה בתוכן גולשים- האתר המפורסם יוטיוב- אורלי מספרת שיש שם חומר ארכיוני שאין כבר בארכיון של הטלוויזיה הישראלית וזה היה כיף.

Amiestreet.com- הוא אתר מרתק לשיתוף של מוסיקה והמוצרים מתייקרים ככל שהביקוש אליהם עולה- אם אתה מבוקש אתה שווה יותר.

אתר ידע- הישראלי נראה הכי ווב.2 שיש מבחינת עיצוב, אנחנו גם אוהבים את התג ליין בראש האתר- pepole sharing knowledge , באתר יוזרים יכולים לשאול שאלה ולקבל תשובה.
בלי היוזרים אין משמעות לפלטפורמה. המודל אומנם מוכר ולא בלעדי ( היה גוגל אנסרס ויש עדיין יאהו אנסרס) אבל כאן היישום מוצלח.

דלישס- אתר שמרכז את הבוקמארקס (סימניות) של יוזרים. אחד מאתרי התוכן הגדולים רק צריך להתגבר על הממשק הלא כל כך נוח שלו.

Fixya- מזכיר בקנוספט את אתר ידע שדיברנו עליו אבל מתמקד יותר בטכנולוגיה, אתה בא אם בעיה ומקבל פתרון טכנולוגי.
גם ידע וגם פיקסיה הם אתרים ישראלים וזה נחמד מאוד לנו במיוחד לסקר אותם.

Vinorati- אתר נישה שמתרכז ביין.

עוד דברים שנוגעים לתחום הווב 2.0 הם:

Podcasting- זה לא תוכן גולשים, כי זה עדיין לא המוני זה יותר משמש כיום משתמשי קצה.

Folksonomia- זה מונח שמתייחס לתיוג באמצעות אנשים.

חברת ויקיה (שמנוהלת בראשות מייסדי ויקפדיה) יצאו בהצהרה מענינת הם הולכים לצאת עם מנוע חיפוש שגם התוצאות שלו יוכרעו על ידי משתמשים לא רק השאלות.

אנחנו רואים גם אתרים רגילים שנותנים יותר ויותר דגש לפיצ’רים בנושאים כמו- “המאמר הכי נצפה על ידי גולשים” או “מה המאמר שהיו בו הכי הרבה תגובות“.

אורלי- כל בוקר אני פותחת ב”מעקב” אחרי דברים שכתבתי, לראות אם מישהו הגיב למשהו שכתבתי: האם מישהו דירג אותו בדיגג? או לראות בטכנוראטי מי קישר אלי בבלוג?, מי בדלישס הוסיף את המאמר שלי כסימניה וכו’…
שיתוף התוכן הזה יכול להיות תוצר של אינטרס, בדיגג היתה קטגוריה שנקראה “טופ יוזרס” והיתה מוטיבציה כדי להגיע לרשימה הזו, עד כדי כך שזה יצר קרטלים והגולשים הכבדים של האתר היו פשוט מפרסמים כל תוכן אפשרי העיקר להיות מדורג ראשון ברשימה, ואחרי שדיגג הורידו את הרשימה היה אפשר לראות שהתוכן נהייה עם הזמן באמת יותר רלוונטי.
אייל- הדבר המדהים הוא החשיפה האישית של אנשים, אנשים ממש מוכנים לחשוף את החיים שלהם ברשת, ויש כאילו שאפילו בונים זהות חדשה שהיא מרכיב מהזהות האמיתית שלהם.
אורלי- אני חושבת שחשיפה זה דבר טוב ואני למשל הגעתי לאן שהגעתי שזה לדבר פה בזכות ה”חשיפה” הזו.

המניעים לתרומת תוכן על ידי גולשים:
רצון לבלוט, להשפיע להשתייך להתחבר להזדהות ולקבל הכרה:
איך רואים אותי, מה חושבים עליי…

אתר חבר’ה זה באמת אתר ישן, אנחנו רק רוצים להראות שהכלים לשיתוף היו קיימים גם קודם, השאלה היא בעיקר הממשק והפיצ’רים לדעתי האתר הזה יכול היום לעשות קאמבק גדול אם הוא רק קצת ישנה את העיצוב שלו ואת הממשק.

אתרים כמו מיספייס, אורקת וכדומה….הופכים היום מאוד פופולרים.

מיבלוגלוג- שירות שמאפשר לקחת וידג’ט לשים בבלוג ולראות מי ביקר אצלך.

אורלי- אני עוקבת ומעניין אותי מי ביקר אצלי ואני יכולה לתקשר עם הקוראים שלי, כלי ממש נחמד- יש פה חשיפה מטורפת של כל הבלוגים מסביב (להרבה אנשים זה חשיפה טובה לבלוגים).

אייל- זה קצת אח גדול, אומרים לי היי לא הייתה בבלוג שלי כבר שבוע..וכדומה.

ניקח את האתר דיגג ונבחן את התהליך ההיסטורי/עיצובי שהוא עבר קצת יותר לעומק- דיג הוא אתר חדשות ואם אנחנו מסתכלים על המראה שלו בעבר אנחנו רואים שהכותרות היו במרכז ולעומת זאת האנשים ששלחו את הכתבה היו שוליים בעיצוב ובמיקום…היום העיצוב הפוך לגמרי-> האנשים במרכז- כמה אנשים דירגו את המאמר, הוא מה שמופיע ראשון. ואני גם רואה מי דירג את מה. אם אני אלחץ על הלינק של היוזר אני יכול לראות פרופיל שלם שלו- מה הוא פרסם, מי החברים שלו וכדומה….ורשימת הטופ יוזרס שהוסרה.

דיגג זה מקום ליצור קהילת משתמשים שמתעניינים במה שאתה מפרסם..וכשיש כבר קהילה כזו, הכוח הוא שאתה מפרסם משהו החברים שלך יוצרים הצבעות בשבילך וכדומה.

Twitter- אתר שיוזרים אומרים מה הם עושים עכשיו בדיוק- “אני בצירים” “אני אוכל משהו” וכדומה לוח מודעות של כל שטות. כמובן שיצרו מייד מערכות אוטומטיות שישאירו שם הודעות autotwitter שמשאיר הודעה קבוה מי עושה משהו (ב-12 אני אוכל…וכדומה)

לגבי זהות חדשה המקום הכי טוב ליצור זהות חדשה הוא העולם הווירטואלי – secondlife.com .

Post expression – אתר שמשחרר הודעות לחברים, אחרי שאתה מת…אנשים מקבלים הודעות אוטומטיות אחרי שאתה מת ישר לבלוג שלך…זה רק מראה כמה החיים האינטרנטים שלנו חשובים אפילו החברים הוובים שלך והזהות הוובית אחרי המוות.

לגבי בעיית הסיסמאות והרישומים לכל אתר: היו כבר שתי נסיונות של מייקרוסופט שיאפשר רישום אחד בכל האינטרנט- opened זה למשל ניסיון כזה, אבל רוב הנסיונות האלה בנתיים לא מתרוממים יותר מדי.

דלישס- עוד דרך לראות כמה אוהבים אותנו, מאז שפתחנו באתר (אורלי ואייל) אנחנו בתגית web2.0 ואנחנו עוקבים אחרי התג הזה.

spotback- וידג’ט שעוקב אחרי “כמה אוהבים אותי” עוד מיזם ישראלי.

מבחינת עיצוב פשטות, זו נקודה חשובה ביותר בווב היום:
גוגל עשתה בי”ס לכולם- עיצוב מנימאליסטי ופשוט וזה עשה את העבודה.
מוצרים ממומקדים- חשוב להיות ממוקדים בשירות.

מהות- למשל יאהו פייפס הוא שירות קצת בעייתי- אחלה מוצר אבל לא ברור באופן מיידי לגולש הממוצע מה עושים איתו….

שפה- שפה פשוטה בפניה לגולש- שפה מאוד ידידותית וברורה ולא משפטים טכנולוגים ומסובכים.
שפת שלושת הפעולות 123 סטייל התמונות בשער של ידע באה לידי ביטוי בהרבה אתרים היום- כדי להראות את פשטות השירות.
והמיקוד יש שאיפה גם לדבר בשפה טקסטואלית כמו אנשים ולא בשפה טכנית.
כל כפתורי הווב2.0 הם ניסיון להיות יותר “נחמדי משתמשים”…

אתרים היום עושים הרבה mashups ומאפשרים לשירותים חיצוניים להשתמש במוצרים שלהם.

נקודות למחשבה:
האם בחשיפה הזו יש נזק? מה עושים עם דברים שהתפרסמו ואנחנו לא מעונינים בו יותר.
עד כמה אנחנו רוצים שהציבור באמת יהיה מעורב.
האם אתרים יכולים לפגוע באינטרסים- האם לגיטימי שגולש יגיד שהאתר שהוא קורא הוא זבל ?
האם התוכן יכול להיות נקי מצנזורה- למשל מה שקרה עם יוטיוב וטורקיה.